איך הרעיונות שלנו פוגשים את המציאות? מה יוצר ה"חיכוך" עם השטח? והאם הגרסא ה"נקייה" יכולה להיות דווקא המדויקת פחות?

בפרק אני ועומר מחדדים מחשבות שהיו לנו כבר בפרקים קודמים על אקזיסטנציאליזם ערבי, בודהיזם מערבי, ומאמיני תיאוריות קונספירציה

הפעם דיברנו על אינטואיציה סטטיסטית והמחסור האקוטי בה, על איך משפיעים מדדים על השיח הציבורי, על הצורך להצרין טענות ולהגדיר מושגים באופן פורמלי, ומנגד על החסם שפורמליות עלולה להציב על יצירתיות וחדשנות.

הפעם דיברנו על קהילות אינטרנטיות, ריאקציה לפמיניזם, וביולוגיזציה של פוליטיקה.

דיברנו על יותם בתיכון -- אתאיסט מעצבן ומתנשא; על המפגש שלי עם דתיים-לאומיים וחרדים בצבא; ועל פרלמנט הדתות בשיקגו, 1893

היום שיווק מוכרח להיות 'ויראלי'. הכל עובד על אינטרקציות עם הרשתות החברתיות. כשאני רואה פיסת תוכן, באופן אוטומטי עיניי רצות לחפש את התגובות. בעשרות פעמים לאורך היום שלי, בכל אינטרקציה עם מכשיר מחובר לאינטרנט, מישהו מנסה להשפיע על התנהגותי.

לזיגמונד פרויד היה אחיין שהיגר לאמריקה. שמו היה אדוארד ברנייס, והוא נחשב לאב המייסד של התיאוריה הפרקטית של יחסי ציבור. הוא השתמש במחקרים אקדמיים, טען כי ניתן להפעיל פסיכו-אנליזה בקנה מידה המוני, וגבלס כנראה קרא את ספרו, [איך] לגבש דעת קהל. הקמפיינים שלו כללו קשירה בין פמיניזם לעישון סיגריות, מכירת בייקון, ותעמולה נגד קומוניזם גואטמלי (מומצא ברובו) שהובילה להתערבות הCIA, למלחמת אזרחים, ולהקמה של רפובליקת בננות (ליטרלי).

מה בינו ובין עולם הפרסום של ימינו? האם זה טוב לנו, כל הפרסום הזה?

החל מהחידושים המגדריים בעברית ועד לויכוחים על מה היא הסתה: איך משתמשים בשפהה, בהנדסתה, ובמושגים שהיא מאפשרת, על מנת לתמרן בשיח הציבורי? האם שפה טבעית גמישה כמו מתמטיקה? מה קדם למה -- המחשבה לשפה או להיפך?

לכולנו יש הרגלים בחיים: מצחצחים שיניים פעמיים ביום, שוטפים ירקות בטרם אכילתם. אבל לפעמים מתגלים פערים: חלק שוטף פירות בסבון, אחרים לא. יש מי שחופפים שיער כל יום, ואילו אחרים רק פעם בחודש. יש מי שנמנעים מכולסטרול ויש מי שחושבים שמדובר בשטויות. לצורך הדיון, לא מעניין מי צודק, אלא: למה אנחנו מאמינים ומתנהגים ככה? מה בין המחקר שקורה במעבדה לחיי היום-יום של רוב האוכלוסייה? מי צריך ומי יכול לחנך אותנו להרגלים טובים יותר?

הכל התחיל כשהייתי בקיץ 2017 במנזר בודהיסטי בנפאל. הרבה רעיונות דיברו אליי, אבל אז התחילו לדבר על שדים, ישויות, מישורים עליונים, לידה מחדש – הכל נשמע קצת פגאני. וחלק מזה אכן הגיע מדת פוליתאיסטית מקומית. אז מה הבודהיזם ה"טהור"? המקורי? כמו שבאסלאם יש ואהביה [وهابية] – חזרה למקורות – איך ייראה דבר דומה בבודהיזם?

בעולם (ובהיסטוריה) יש שני סוגי דברים: עובדות קשיחות, ופרשנויות אנושיות. לרוב, מטרת הפרשנות היא להגיב לעובדות, להסביר אותן, ולנבא עובדות נוספות. אבל מה קורה כשעובדות סותרות זו את זו? האם פרשנות אנושיות רכה ומוטה יכולה לגבור על מידע קונקרטי?