מאמר שני, פרק א.

בפרק זה למדנו מהי האמונה הנדרשת בעיקר 'מציאות השם' – שהיא עצם הכרתו כפועל הנמצאים כולם וסיבתם, ולא השגת מהותו שהיא דבר שאינו אפשרי (וגם חידושו של העולם מאין אינו כלול בעיקר זה בהכרח). עוד הרחיב לנו המחבר על האפשרות להכיר את שלמותו של הפועל הן מתוך פעולותיו הגדולות והן מתוך פעולותיו הקטנות, ובאר כיצד במזמור ברכי נפשי כלולות שלושת ההבנות הנ"ל – חוסר היכולת להשיג את מהות ה' "גדלת מאוד", והשגת מציאותו ושלמותו מצד הנמצאים הגדולים וכן מצד הקטנים שפעל.

יט כסליו התשע"ז

מתוך: מאמר ב - ביאור עיקר מציאות השם

מבוא למאמר שני, ולימוד ההערה שבפתיחתו.

כהמשך לשיעור הקודם, עיינו תחילה ביחסו של המחבר ל'סגולת ישראל' בהשוואה לדברי ריה"ל ולרמב"ם. הראנו את הסגולה גם אצל המחבר כדבר אלוקי מוחלט, אך לו ולרמב"ם הוא יותר מצד ה', לעומת ריה"ל שאצלו הוא דבר שנמצא ממש בנו. לאחר מכן, הסברנו את עניינו ומבנהו של המאמר השני, ולמדנו את הערתו של המחבר שהקדים למאמר זה, שהינה מעין הערתו של הרמב"ם בהקדמה למו"נ על סיבות הסתירות האפשריות שיהיו בחיבוריהם, ושללנו הסקות מסקנות שגויות מתוך ההקדמות הללו.

יח כסליו התשע"ז

מתוך: מאמר ב - ביאור עיקר מציאות השם

מאמר ראשון, פרקים כה-כו, סיום וסיכום מאמר א.

בפכ"ה למדנו על האפשרות שיהיו שתי דתות אלוקיות אמיתיות במקביל בזמן אחד, וכגון תורת משה לישראל ושבע המצוות של בני נח. בהקשר זה הרחבנו על השווה והשונה בין המחבר לריה"ל ביחסם לסגולת ישראל ומעלת ארצם, וכן הבדלנו בין שיטת המחבר ושיטת הרמב"ם ביחס למצוות בני נח. בפכ"ו המחבר סיכם את המסקנות העולות מכלל המאמר – דהיינו הבנת עיקרי, שורשי וענפי הדתות האלוקיות במניינם הנכון, והבנת דרך המבחן לאימותה של הדת האלוקית האמיתית. בשולי הדברים סיכמנו את תוכנו של כלל מאמר א בפירוט המהלך והמבנה של הפרקים בו.

טו כסליו התשע"ז

מתוך: מאמר א - מבוא למהות העיקרים ודרך מניינם

מאמר ראשון, פרק כד.

למדנו על הבעייתיות שישנה בחקירת יסודי הדת בשל הפסד חוזקה של האמונה ותמימותה, ומצד שני על הבעייתיות הלא פחותה בחוסר החקירה והישארות מאמיני דתות מסוימות בטעותם לנצח בלא זה. ולאחר מכן למדנו על פתרונו של הדבר במציאות הנוכחית בה אמונת ישראל היא תורה אלוקית המוסכמת על הכל, שלפחות בעבר היא הייתה התורה האלוקית האמיתית – וממילא בירור עיקריה ונצחיותה לעומת טענות מחלפותיה יכול להיות לגיטימי בלא הפסדת תמימות עיקרה של האמונה וודאותה. לאור המסקנה הזו – סיכם המחבר את אופני המבחן הראויים להבחין בין הדת האמיתית למזויפות מצד עצם מגמת הדת ועיקריה ומצד מניח הדת במבחן שלמותו ואופן אימותו, (וכפי שלימדנו הרמב"ם). בשולי הפרק סיכמנו את מהלך הפרקים טז-כד שעניינם הוא לבאר 'במה תוכר הדת האלוקית האמיתית מהדתות המזויפות המידמות לה'.

יג כסליו התשע"ז

מתוך: מאמר א - מבוא למהות העיקרים ודרך מניינם

מאמר ראשון, פרק כג.

בפרק זה מונה המחבר שש אמונות חשובות נוספות על העיקרים והשורשים של התורה האלוקית (אותם כבר סיכם בפרק טו), ומכנה אותם 'ענפים'. ביארנו את מהותם של הענפים כאמונות המגדירות את הדרך הנכונה שיש להאמין בעיקרים – וזוהי סיבת חומרתן, וסיבת היותן 'ענף' ולא 'עיקר' או 'שורש' היא מפני שניתן היה להעמיד את התורה גם בלעדיהם. (האמונות הללו חלקן שייכות בכל דת אלוקית וחלקן דווקא בתורת משה, ואלו הם: חידוש העולם, מדרגתו הייחודית של משה, שהתורה לא תשתנה, שניתן לזכות לעוה"ב גם ע"י מצווה אחת, תחיית המתים וביאת המשיח). בשולי הדברים הראנו איך שלאחר דברי המחבר בפרק זה, ההבדל בין עיקריו של הרמב"ם למניין עיקריו של המחבר נעשה קטן מאוד.

יב כסליו התשע"ז

מתוך: מאמר א - מבוא למהות העיקרים ודרך מניינם

מאמר ראשון, פרקים כא-כב.

בפרק כא למדנו על מציאות הנבואה והניסים בישראל המעידה על ההצלחה הנצחית והשארות הנפשות שלהם. עוד למדנו שם כי ניתן להסיק מהעובדות ההיסטוריות הללו כי המביא להצלחה הנצחית היא 'האמונה בה' ובתורתו' העל שכלית שהייתה בישראל, ולא 'הידיעה המחקרית' גרידה שהייתה גם אצל אחרים. ובפרק כב השלים המחבר לבאר שהאמונה העל שכלית הזו – אינה במבוססת על השכל בלבד (שאם לא כן – היא לא הייתה מעליו), אלא על בעיקר על הניסיון והקבלה. והוא הוסיף לבאר מה גבולותיה של אמונה זו – ובאיזה סוגי 'נמנעות' שייך להאמין ובאילו לא. [במקביל לדברי המחבר הדגשנו את יסודות דבריו מדברי ריה"ל בכוזרי, שבודאי עליהם הוא התבסס].

יא כסליו התשע"ז

מתוך: מאמר א - מבוא למהות העיקרים ודרך מניינם

מאמר ראשון, השלמת פרק יח.

למדנו בפרק על רמת הבירור המסופקת שיש לטענת נבואה ע"י ניסים והגדת עתידות בלבד, לעומת רמת הבירור הגבוהה בשליחותו של משה - לה זכו ישראל במעמד הר סיני. המחבר ביאר את השלכת הדברים על ייחסנו המותנה לנביאים אחרים בישראל (ומחוץ), הנובע מהאמונה שאינה מבוררת דיה בטענתם. והוספנו לעיין בתיאור המדויק של מעמד מעמד הר סיני, ומה בדיוק זכו ישראל לשמוע בו לדעת הרמב"ם ולדעת המחבר.

ז כסליו התשע"ז

מתוך: מאמר א - מבוא למהות העיקרים ודרך מניינם

מאמר ראשון, תחילת פרק יח.

המחבר הגדיר כי המבחן הראשון שיש לבחון על מנת לאשש טענת דת אלוקית הוא האם היא עומדת במבחן העיקרים והשורשים שהתבררו בפרקים הקודמים כהכרחיים עבורה. והמבחן השני הוא האם אותה דת התאמתה באימות עצמי – שרק דת כזו יכולה להימצא תורה אלוקית אמיתית. לשם כך התבאר לנו בפרק זה מהו אימות עצמי ודאיי לעומת הספק הנשאר באימות שאינו עצמי, ונוכחנו כי תורת ישראל התאמתה באימות עצמי ברור במעמד הר סיני לעומת הנצרות ושאר דתות שניתן להסיק את זייופם מעצם העובדה שלא הוכחו באימות עצמי אפילו לפי טענתם.

ו כסליו התשע"ז

מתוך: מאמר א - מבוא למהות העיקרים ודרך מניינם